דחיית בר"ע ובקשה לעיכוב ביצוע בעניין מחלוקת לגבי כהונת בישוף

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אברהם) מיום 27.1.08 בברע 22/08, בו נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקשים על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת דלה מוסא) מיום 21.1.08 בבשא 6811/07 (תא 7136/07). בצירוף לבקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

ב.        (1) הבישוף ריאח, הוא המבקש 1, כיהן עד יום 31.3.07, מתוקף מעמדו, כנשיא מועצת ההנהלה (היא המשיבה 3) של בית ספר שניהלה הכנסיה האוונגלית האפיסקופלית (היא המשיבה 1) בנצרת. משתמה כהונתו, החליף אותו בתפקידו הבישוף דוואני ה-14 (הוא המשיב 4), החל מיום 1.4.07. בתיק העיקרי המתנהל בבית משפט השלום טוענים המשיבים, כי אף שכהונתו הסתיימה, סירב המבקש 1 לפנות את תפקידו כנשיא מועצת ההנהלה לטובת הבישוף החדש, ואף הקים, יחד עם המבקשים 8-3 עמותה (היא המבקשת 2), שבאמצעותה הוא מבקש להמשיך ולהפעיל את בית הספר, תוך שהוא מונע מהכנסיה וממועצת ההנהלה להפעיל את סמכותם. בתביעה שהגישו המשיבים ביקשו להשיב לידיהם את השליטה בבית הספר ואת ניהולו, ובנוסף עתרו לצוים זמניים שימנעו מהמבקשים להמשיך את ניהול בית הספר ואף את הכניסה אליו.  בית משפט השלום מצא כי מתוך העובדות שעלו מתצהירי המשיבים, ובשים לב לכך שלא הוגשו תצהירים מטעם המבקשים, קיימת למשיבים עילת תביעה לכאורה שסיכויה רבים. לאחר מכן בחן בית משפט השלום את מאזן הנוחות וקבע כי הנזק שייגרם למשיבים ללא הצו גדול לאין שיעור מהנזק שייגרם למבקשים אם יינתן. לכן קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי, והורה למבקשים "להימנע מלהיכנס לחלקה ולבית הספר ולהימנע מלעשות כל שימוש בחלקה ובבית הספר ו/או בכל מתקן ממתקניו, לרבות פעילות כלשהי למטרת הפעלת ו/או ניהול בית הספר ובמיוחד פעילות של קבלת ו/או גביית כספים כלשהם מתלמידי בית הספר ו/או מהוריהם ו/או ממי מהאחראים עליהם, וזאת עד למתן פסק הדין בתביעה העיקרית". כן הורה בית המשפט למבקשים 8-1 "להימנע מלבצע עבודות בניה כלשהן ו/או הכשרה לבניה ו/או שיפוץ בחלקה ו/או בבית הספר, וזאת עד למתן פסק הדין בתביעה העיקרית".

           (2) כלפי החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, בטענה כי מטרתו של צו ארעי היא שימור המצב הקיים, ואילו החלטת בית משפט השלום משנה את המצב הקיים, ואוסרת עליהם פעולות שהיו מותרות להם עד אותה עת. עוד טענו המבקשים, כי ההחלטה גורמת נזק רב להם כמו גם לבית הספר ולבאים בשעריו, וכן כי היה על השופטת דלה מוסא לפסול את עצמה מלשבת בתיק, הואיל והיא משתייכת לכנסיה האוונגלית האפיסקופלית, ובנה למד בגן שמתנהל במתחם בית הספר ועזב מסיבה שאינה ידועה להם. בית המשפט המחוזי דן בבקשה ודחה את טענות המבקשים אחת לאחת. הטענה כי ההחלטה משנה מהמצב הקיים נדחתה משני טעמים: האחד, משום שיש מקרים יוצאי דופן בהם ניתנים צוים ארעיים על מנת לשנות מהמצב הקיים, והשני, משום שטענותיהם העובדתיות של המבקשים לא נתמכו בתצהיר, ועל כן בפני בית המשפט נמצאת רק מסכת עובדות אחת, לפיה פועלים המבקשים ללא סמכות בבית הספר, ולפי גירסא זו שומר הצו שניתן בבית משפט השלום על המצב הקיים בו סמכות הניהול נתונה לכנסיה, ואינו משנה הימנו. עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי מאזן הנוחות אכן נוטה לטובת המשיבים, כיוון שהמבקשים מפריעים לניהולו התקין של בית הספר, ובכלל זה גורמים להקטנת הסיוע המתקבל ממשרד החינוך, ומשלשלים לכיסם כספים שהם גובים מהתלמידים. לסיום קבע בית המשפט המחוזי כי העובדה שבנה של השופטת למד בגן שבמתחם בית הספר אינה מצדיקה בהכרח את פסלותה מלישב בדין, וכך גם לגבי השתייכותה של השופטת לכנסיה שהיא צד לדיון. מכל מקום קבע בית המשפט המחוזי כי פשיטא שהשופטת עצמה הגיעה לכלל דיעה כי אין סיבה שתפסול עצמה מלשבת בדין, וכי כל העובדות הרלוונטיות היו ידועות למבקשים עוד לפני הדיון, ואילו סברו שיש בכך בעיה אמיתית, היו יכולים לבקש את פסילתה של השופטת עוד בטרם ניתנה החלטתה. מכאן בקשת רשות הערעור דנא.

ג.        (1) בבקשתם חוזרים המבקשים על טענותיהם בבית המשפט המחוזי. לשיטתם, מטרתו העיקרית של הסעד הזמני היא שמירת המצב הקיים, ואין במקרה זה נסיבות המצדיקות הענקת סעד חריג כפי שנעשה. החלטת בית משפט השלום מובילה, לטענתם, למדרון חלקלק שבסופו שינוי מהותו של הסעד הזמני. עוד טוענים המבקשים כי הענקתו של הסעד הזמני מסב להם נזקים שאינם ניתנים לאומדן בכסף בשמם הטוב ובפעילותם החינוכית, וכן כי החלטת בית משפט השלום משפיעה לרעה על האוירה השוררת בבית הספר. עוד טוענים המבקשים, כי היה על בית המשפט המחוזי להיענות לבקשת פסילת השופטת, מן הטעמים שנמנו מעלה. יתרה מזו, במהלך הדיון שהתקיים בענין דנא באולמה של השופטת דלה מוסא ביום 18.1.08 נכח באולם, לטענת המבקשים, כומר הכנסיה האנגליקנית בכפר יסיף אף כי לא השתתף בדיון. לטענת המבקשים, אמנם היה עליהם לבקש מן השופטת שתפסול את עצמה מלשבת בתיק, אך לנוכח הלחץ בו היו נתונים לא התגבשה בהם הידיעה על אודות נסיבות הפסלות עד להגשתה של בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי; ומכל מקום היה על השופטת לפסול את עצמה, אף מבלי שמי מהצדדים ביקש זאת.

           (2) כאמור, בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשת עיכוב ביצוע כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיה נגרמים למבקשים נזקים כבדים בעקבות הצו וסיכויי הצלחתם בבקשת רשות הערעור גבוהים, ועל כן יש לעכב את ביצועו עד לתום הדיון בבקשה.

ד.        (1) לאחר העיון אין בידי להיענות לבקשה. מעבר לכך שאין הנושא מצדיק התערבות בגלגול שלישי על פי הכללים הנוהגים שכן אין הוא מעורר שאלה משפטית או ציבורית מיוחדת, אף לעיצומם של דברים אין מקום להתערבות. מטרתם של הסעדים הזמניים היא שמירת המצב הקיים, במטרה למנוע ניצול לרעה של תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין, אך "לפעמים, קשה לקבוע, מבחינה עובדתית ורעיונית, אם יש בסעד זמני שניתן משום שמירת המצב הקיים או שינויו" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007), 504 שם); ואכן ראו חילוקי הדעות ברע"א 140/88 גונשרוק נ' תנובה פ"ד מה(2) 759 בין דעת הרוב (השופט בייסקי בהסכמת השופט ד' לוין) שלא ראתה דופי בשינוי המצב הקיים, ובין דעת המיעוט (השופט בך) שדגלה בשימור מצב קיים. המלומד ד' שוורץ (סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות, 345) מציין את מטרתו של הסעד הזמני "להבטיח שמירה על מצב או שינוי מצב שיאפשרו מימוש פסק דין פוטנציאלי לטובת התובע כאשר יינתן כזה, אם יינתן" (הדגשה הוספה - א"ר); ראו גם ה"ש 4 שם, בה מוטעמת מורכבותו של נושא הסעדים הזמניים מכיוונם של הצדדים השונים לסכסוך. נזכור כי הגדרת סעד זמני בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 היא "סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך... לרבות צו עשה... הגבלת שימוש בנכס".  עוד ראו קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה ומעשה, מה' 15, כרך ב' עמ' 803. אכן, על פניו אוסרת החלטת בית משפט השלום על המבקשים לבצע דברים שהיו מותרים להם לפניה. עם זאת, כפי שציינו בית משפט השלום ואחריו גם בית המשפט המחוזי, מבחינה מהותית, מעמדו של צו הביניים שניתן הוא של צו מניעה השומר על המצב הקיים, בו סמכות ניהול בית הספר, סמכות גביית הכספים וסמכות יצירת השינוי במבנים שמורים כולם למועצת ההנהלה של בית הספר, ללא תלות פרסונלית בעומד בראשה. לגירסת המשיבים - היא הגירסה היחידה שנתמכה בתצהיר כפי שציינו שני בתי המשפט - כל פעולותיו של המבקש 1 בבית הספר נעשו כדין, כל עוד עשאן מכוח מינויו כבישוף בכנסיה. משהסתיים תפקידו הפעיל בכנסיה, מבקשים המשיבים להגן על נכסיהם מפני שינוי מצב שבניהול בית הספר על-ידי המבקש 1 מכוח תפקידו כעומד בראש העמותה שהקים; בית משפט השלום נענה לבקשתם והורה על צו ביניים המותיר את סמכות הניהול בידי מועצת ההנהלה, כפי שהיה עד שהתגלע הסכסוך בין הצדדים. לדידי יש בכך גם לכאורה כדי להשרות אוירת יציבות במוסד חינוכי, עד להכרעה בסכסוך העיקרי.

           (2) אין בידי להתערב גם באיזון השיקולים למתן הצו גופו כפי שנעשה על-ידי בית משפט השלום. מבלי לקבוע מסמרות, נדמה כי אין לבטל סיכויי התביעה, במיוחד כיוון שהמבקשים לא הציגו גירסה עובדתית הנוגדת את העובדות כפי שנפרסו בתצהירים מטעם המשיבים בבית משפט השלום. בנוסף, כפי שקבע בית משפט השלום, אילולא ניתן הצו, היה בית הספר עומד בפני סכנה ממשית לסגירתו. נזק זה, שאינו נאמד בכסף, עלול להיות גדול משמעותי מהנזק שנגרם משהוטל הצו.

ה.        (1) באשר לשאלת הפסלות, איני רואה מקום להידרש לה. החל משנת תשס"ד, בה תוקן בהקשר זה חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, קיימות בסעיף 77א(א1) לחוק עילות ספציפיות שבהתקיימותן חייב שופט לפסול את עצמו, אך הן אינן חלות על המקרה דנא. בנוסף להן קיימת בסעיף 77א(א) לחוק עילה כללית לפיה נדרש שופט לפסול את עצמו "אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". מבחן זה הוא מבחן אובייקטיבי, הבוחן את החשש הממשי למשוא פנים (ראו יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, בעמ' 103 ופסקי הדין המאוזכרים שם), זאת על אף הצורך להתחשב בתחושתם הסובייקטיבית של בעלי הדין. לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט, על טענת פסלות שמבקש מי מהצדדים להעלותה, להיטען לראשונה בפני השופט שכלפיו מופנית אותה טענה. על החלטתו רשאי בעל דין לערער לבית המשפט העליון, וערעור זה יידון בפני נשיאת בית המשפט. הליך זה לא ננקט במקרה דנא, ועל כן אין מקום לדון בנושא במסגרת הבקשה הנוכחית (בע"מ 4562/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 2006)), מבלי להביע דעה מעבר לכך.

           (2) למעלה מן הצורך יצוין, כי הנימוק שניתן לאי העלאתה של טענת הפסלות, קרי, הלחץ בו היו נתונים המבקשים, קשה להלמו משהיו מיוצגים בידי עורך דין מנוסה.  

ו.        לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה, ומשכך התייתר גם הצורך לדון בבקשה לעיכוב הביצוע. יש לייחל כי התקוה שהביע בית משפט השלום לפתרון המחלוקת, במוסד חינוכי, בדרכי שלום - תתגשם.

           ניתנה היום, ח' באדר א' תשס"ח (14.2.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: